בוחרים או בורחים

"אתה נמצא במקום
בו נמצאות מחשבותיך.
ודא שמחשבותיך נמצאות
במקום בו אתה רוצה להיות"
(רבי נחמן מברסלב)


נקודות נבחרות בהשקפת העולם שלי
מאת: לואיז ל. היי

כולנו אחראים באופן מלא על כל חוויותינו,
כל מחשבה אשר הוגים, יוצרת את עתידנו.
נקודת הכוח היא תמיד ברגע הנוכחי.
כל אחד סובל משנאה עצמית ומרגשות אשמה.
השורה התחתונה עבור כל אחד היא:
"אינני טוב במידה מספקת".
מדובר רק במחשבה ומחשבה ניתן לשנות.
טינה, ביקרות ואשמה הם הדפוסים ההרסניים ביותר.
שחרור טינה יפוגג אפילו סרטן.
כאשר אנו אוהבים את עצמנו באמת ובתמים,
יתפקד כל דבר בחיינו כהלכה.
עלינו לשחרר את העבר ולסלוח לכולם.
עלינו להיות מוכנים להתחיל ללמוד כיצד לאהוב את עצמינו.
אישור עצמי וקבלה עצמית בהווה הם המפתח
לשינויים חיוביים.
אנו יוצרים כל "מחלה", כביכול, בגופנו.


מאת טלי כהן אלדר: המילים "לברוח או לבחור" הינן מאותו שורש – ב.ח.ר. אך בסדר הפוך.


אחד מהמאפיינים הבולטים של המכורים לסמים, אלכוהול, הימורים הינו: הבריחה מהמציאות. ההתמכרות לסם, אלכוהול, הימורים, קניות, מחשב, מאפשרת למכור לברוח מ-ה'אני העצמי' שלו, מהמציאות היומיומית שלו, ומלקיחת אחריות על חייו.

אחד מאבני היסוד בתפיסה הטיפולית של המכון הישראלי לגמילה מהתמכרויות מתבססת על התאוריה של ויקטור פראנקל – פסיכולוג יהודי שאיבד את כל משפחתו בשואה במחנות ההשמדה, אשר מתוך החוויה האישית שלו ומתוך התבוננות על ההתנהגות האנושית בתוך זוועות השואה, מצא כי לשורדים את הזוועות הייתה משמעות לחיים. הוא כתב את ספרו המפורסם – "האדם מחפש משמעות" אשר הינו נר לרגליי.

ניסיון חיי המחנה הראה לויקטור פראנקל כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה גם כאשר נסיבות החיים הן בלתי אנושיות ובלתי אפשריות.
בספר מתוארים אנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד את רוחם של האחרים וכדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים אך די בהם להוכיח כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחרויות האנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקרא האדם לקבל הכרעות שקבעו אם ייכנע או לא ייכנע, שאיימו לשלול ממנו את עצם ישותו, את חרותו הפנימית. בסופו של דבר התברר כי האסיר נהפך למה שהיה מתוך הכרעה פנימית, ולא רק עקב השפעות המחנה (רעב, חוסר שינה, לחצים נפשיים, השפלות, קור ועוד).
הפסיכולוגיה הקיומית (האקסיסטנציאליסטית) הרואה באדם יצור חופשי שיכול לבחור לעצמו את דרך חייו. הגישה הקיומית טוענת שלאדם חופש בחירה גדול הרבה יותר, חופש שבצידו אחריות רבה. האדם החופשי אינו יכול להטיל את האחריות לגורלו על אף אדם אחר. כל בחירה שהוא עושה – היא בחירה שלו בלבד.
המכורים להימורים, לסמים או לאלכוהול, תופסים את עצמם כנשלטים על ידי כוח חיצוני. הם מתקשים בנטילת אחריות על עצמם ומנסים להתאים את עצמם לדרישות, לרצונות ולציפיות של אחרים. וזאת כדי לא להפסיד את אהבת הסביבה. אך ככול שהם מרשים לאחרים לשלוט בתחושותיהם ובתפיסותיהם, כך הם מתרחקים יותר ויותר מ'האני העצמי' הפנימי שלהם.

פראנקל שרד את השואה, אך כמעט כל משפחתו, פרט לאחותו, הושמדה. סבלו במחנות הריכוז וההשמדה העצים את תפיסתו המוקדמת שהתפתחה כבר בגיל הנעורים, כי כל אחד זקוק ליעד מרכזי בחיים, מציאת משמעות לחייו, כדי להתגבר על טראומות ומצבים קשים. בספרו המפורסם ביותר "האדם מחפש משמעות" מספר פראנקל כי כדי לשמור על שפיותו האישית בתנאים הקשים, היה צועד לעתים מחוץ למרפאתו ונותן הרצאה לקהל דמיוני על "החוויות הפסיכותרפיות במחנות ריכוז". כדי להמחיש שהמתיחות שבין שאיפה להגשמה חיובית, סיפר כי מה שהחזיק אותו בחיים במחנה הריכוז ועזר לו להתגבר אף על מחלת הטיפוס, היה הרצון העז לשחזר ולפרסם כתב יד של ספרו "הרופא והנפש: מבוא ללוגותרפיה" שאבד באושוויץ.‏ לטענתו בני האדם הם חופשיים בבסיסם, ועל אף שהנאצים יכלו לשלוט בגופו, הם לא יכלו לשלוט בנפשו, שאת החופש שלה לא יכלו לשלול ממנו.
על פי תפיסתו של פראנקל, הדחף העמוק ביותר של האדם, או יותר נכון הרצון העמוק ביותר, הוא שאיפה למשמעות והבנה של חייו והעולם שבו הוא נמצא, והבנה זו היא הכוח שיכול לעזור לו להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. פראנקל טוען שהאדם המודרני שיש בידו את האמצעים, אך איבד את התכלית, סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות שהוא מכנה בשם "ריק קיומי", שהסימפטום הראשי שלה הוא שעמום. תחושה שבאה לידי ביטוי לפי פראנקל במשולש של דיכאון, תוקפנות, והתמכרות. אותו ריק קיומי גורם לרוב הצרות הרוחניות, ההתמכרויות והבעיות הנפשיות. אליבא דפראנקל ברגע שהאדם ימלא לעצמו את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו, אליו יוכל להתכוון, ושלקראתו יוכל לחתור, ובו יוכל לשכוח את עצמו, הדבר יגלה את הווייתו האנושית האמתית, ורוב הבעיות שליוו אותו יפתרו.

אחד המשפטים המרכזיים בהגותו של פראנקל היה משפט של ניטשה:

"מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה - יוכל לשאת כמעט כל איך".‏
משפט זה קשור לגישה האקזיסטנציאליסטית: לפיה רק מי שיש לו משמעות ומטרה בחייו יצליח להתמודד עם הקשיים. אדם חסר מטרה, שחייו נעדרים משמעות, שאינו רואה את "אחריותו" על הנעשה במציאות הכוללת, יכול בנקל להגיע למצבי ייאוש ולמציאת חוסר טעם בחיים.
מכורים רבים מאופיינים בחוסר מטרה, חיים נעדרי משמעות, שעמום, ריקנות, רדיפה אחר חומר וחומריות, הרס עצמי והרס סביבתי אשר בנקל יכולים להגיע למצבי ייאוש וחסר טעם לחייהם.
נראה כי הגישה הקיומית יכולה לחזק, לעודד, לתת תקווה ומשמעות לחייהם של רבים. ואת הדרך להשגת המטרה יעשה האדם כאשר ייקח אחריות על חייו מתוך בחירה.

אז מה שנשאר לך זה רק לבחור... אנו נהיה שם בשבילך ברגע שתבחר.

דוא"ל: tali189@bezeqint.net
טלפון: 050-7635816
טופס צור קשר > הקליקו כאן

© כל הזכויות שמורות לטלי כהן אלדר - המכון הישראלי לגמילה מהתמכרויות | טלפון: 050-7635816 | tali189@bezeqint.net
החומר באתר זה הינו פרטי. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך האתר, ללא הסכמה מראש ובכתב של בעלי זכויות היוצרים.

מפסיקים
להמר
היום!
דוא"ל: tali189@bezeqint.net
טלפון: 050-9697875